שנים של עצב

אם אף פעם לא הבנת, אז איך אתה חי
איך אתה חושב שיש לך את הזכות להיקרא בן אדם
השארת שפיות מאחורייך ויצאת לחפש סיומת
גורר אחרייך עצב ובכי בקצב מתקדם

כמו חבל לצוואר ארוך, שמסרב להישבר
אתה תולה את עצמך ונחנק לאט מדי
האוויר יוצא כבר חודשים ושנים, ואתה בחיים
עושה מעצמך אחר, אתה לא שלנו יותר
אתה בלימבו של מוות, לא פה ולא שם
מחשבות הופכות לרעש הופך ללבן

עוד דעיכה של שמחה, דמעות נוגעות ברצפה
והן כל כך חומציות שמחוררות אותה, ואתה שוב נופל
החבל שוב ארוך, אתה לא אוהב להתנצל
בוכים בשבילך ואתה נתלה פעם אחר פעם
לא רוצה להישאר, לא יודע לעזוב.