שמנה

אני הולכת ברחוב
והם קוראים לי שמנה,
לא יודעים שאני שומעת,
או שהם רוצים שאני אשמע..

אני הולכת ברחוב,
עם אוזניות לראווה
בשביל שאם יגידו משהו,
אז אני אשמע…

אני הולכת ברחוב
ועוברת אנשים,
חלקם גדולים,
חלקם עוד נערים…

כולם מסתכלים
ולא אומרים כלום,
רק איזה נער אחד
אומר שאני כלום!

מילה אחת הוא אומר,
ששוברת אותי לחלוטין.
מילה אחת,
שאני מפחדת לשמוע מאנשים…

הוא קורא לי "ישמנה!",
וצוחק עם חברים.
הם עוברים וצוחקים,
ואני הולכת ומתבשלת מבפנים!

'מה הם חושבים?!
איך הם מעיזים?!
אני אראה להם מזה!
אני אשבור אותם מבפנים!'

ואז לרגע אני עוצרת,
לרגע אני נושמת.
ודמעה אחת נופלת,
ואני בוכה בוכה ולא עוצרת…

'למה אני כזה כישלון?!
למה אני לא יכולה לנשום?!
למה אני חסרת עמוד שדרה!?
למה אני כל כך שמנה?'

והכל התחיל מילד אחד,
שרצה להרגיש "גבר"
אז הוא שפיל אותי,
והוא עוד צחק!

ובינתיים אני יושבת לבד,
חושבת כמה אני לא שווה.
חושבת כמה שהוא צודק,
חושבת כמה שאני שמנה.