שלכת
אומרים שאחרי שלכת, תמיד יש אביב,
אנחנו הולכים בשדרה עצובים ושותקים,
עלים נופלים עליי, יבשים וכל כך כואבים,
וגם אם יש עצב, תמיד יש למה לחיות.
אני מרגיש שאני טובע בתוך ים של געגוע.
אני מרגיש שכל מי שיכנס, עלול להיסחף מסערת נפשי.
אבל אני עומד דומם בדיוק כמו שאר העצים,
העצים קפואים והימים אפורים.
ויש תחושה שיש עצב בפנים.
תגובות (0)