שיר שרק מזכיר.

אני מתחיל עכשיו לכתוב,
רושם גם לחברי הטוב,
תכין לי איזה ביט,
שישמעו גם את השיט,
שרק אותי סוחף..
הוא גם קצת שורף…
ואז אני מבין,
רק אותך אני אוהב,
מפחד להתמכר, אז אני עוזב,
בשביל לא להיפגע,
שתעברי הלא-ה,
עם מישהו אחר.
ואז אני חוזר,
להמשיך לתפוס לא לעזוב,
לא להרפות ולאהוב ,
כי לא כתוב מתי ארעוב,
ומתי אני לא אראה אותך יותר..
ושוב העצב כבר חוזר,
בקצב שחודר,
ללב שכבר קודר,
אז בלי חזרוזים אני חופר.
שוב אני נזכר,
ביום ההוא, ביום הקר,
שרק נסחפתי לעבר,
גורם לי לבכות,
מוציא לי את הדמעות,
מביא מפית מתחיל לנקות,
ת'לחיים הרכות.
כי זה גם שיר בלי היגיון,
לא תמצאו כותרת או מילון,
ולא אין לי רישיון,
להגיד מה אסור ומה נכון,
אבל אותי זה משגע,
פוגעים באנשים במהירות כמו שמוצאים עוד מטבע,
לא מבין איך הם מסוגלים,
להיות קרי לב, להיות רעים?!