שיר זיכרון
המגדלים שבניתי מתחת לרגלייך
קרסו
וכל החלומות שביקשתי שיתגשמו ירדו לטמיון.
מעבר לחלון בוכה וזועקת
שתחזור.
ראיתי את הילדים מועדים ואת המיטות חרוכות
לא נותר לי אף אחד
לבדי במלחמה
המתישה הזאת.
עומדת וצופה במסך שקוף
לא מסוגלת לעמוד בגב זקוף
אם הייתה היכולת לשאוב את הכוח
שאלוהים ייתן לי חשק לקום ולברוח…
הרוח תנגן את זעקותיי
והיא זו שתישא את תפילותיי
ותצעק את צעקותיהם
של קירות הבית שכבר לא ישוב לקדמותו.
תגובות (0)