שיר הזדהות עם הספורים המזעזעים שאני שומעת בזמן האחרון
זה הוא
לילה שוכבת במיטה לא נרדמת
כוכבים כמפת אור
לתוך הלילה
חוגים את החיים
אבל הוא לא נותן
זה הוא שלא נותן לחגוג
את החושך
להניח אותו על מגש מרחף
שלום שלום
החשק לי
אבל אני מתהפכת על עצמי
מתעללת בעצמי
שורפת את עצמי
למה אני עושה זאת לעצמי?!
זה הוא זה לא אני
אני אומרת לעצמי
זה הוא זה לא אני
הוא זה ששובר
הוא זה שמרסק
הוא זה שמפורר
אותי
הטלוויזיה מרצדת רוקדת על הקיר
קולה התחרה בקולו
ואני שוכבת
כאלו לא נוגע
שוכבת כאלו לא נוגע
שוכבת במיטה
מנסה לספוג נחמה
אורה הרך כאלו מלטף אותי
ואני חושבת לעצמי ש
אם היה לי כל האומץ בעלם
הייתי
לא קופאות חותכת
לא בוכה צורחת
לא ממתינה בורחת
לא יודעת
זה הוא זה לא אני
אני אומרת לעצמי
זה הוא זה לא אני
הוא זה שבר
הוא זה ריסק
הוא זה פירר
אותי
אז למה
למה אני
מתהפכת על עצמי
מתעללת בעצמי
שורפת את עצמי
למה אני עושה זאת לעצמי?!
נותרתי
חסרת תשבוה
המומה מעצמי
המומה ממנו
המומה מהלבד
המומה מהאין
ואני נשארתי לבד
שותקת
רק שותקת
למה זה הוא ששבר
למה זה הוא שריסק
למה זה הוא שפירר
אותי?
למה!
למה!
למה!
זה הוא?
מסתכל
פוגע
נוגע
פוגע
מחבק
פוגע
למה זה הוא ששבר
למה זה הוא שריסק
למה זה הוא שפירר
אותי
למה!
למה!
למה!
זה הוא
אז למה
למה אני
אני מתהפכת על עצמי
מתעללת בעצמי
שורפת את עצמי
למה אני עושה זאת לעצמי?!
זה הוא ששבר
זה הוא שריסק
זה הוא שפירר
אותי
אז למה?
למה?
תגובות (0)