שיר אחרי דריסה
כמו ערמה של דברים
כמו אבנים, אצטרובלים, קרשים
משאית עולה
רומסת
רוצח תאב דם ריר נוטף מפיו
מכוון את ההגה ועולה
ורומס ורומס
ורומס
ורומס.
משפחות
ןרומס אהבות
ורומס נעורים
ורומס ילדים
גאוות ופצעים וסמלים.
ערמה של גופות
ערמה של גופים
מעוכי גפיים עקומי עמודי שדרה.
פצעים עמוקים
פצעים שטחיים
פצעים שחורים,
מדממים
זועקים.
כשהמשאית הועמסה על גרר
לא זיהיתי אצלה כל שנאה.
לא זיהיתי אצלה נקם, לא דם, לא זדון.
סתם משאית בגיא ההריגה.
תגובות (8)
כן, לגמרי הפיגוע בירושלים. לא וויתרת על השלמות, הצלחת להדגיש את הזעזוע שהוא אכן מזעזע
תודה gv יקרה
פאק, אני בדרך כלל נמנעת מלהתרגש מדברים כמו פיגועים. במקום כמו זה הם מרגישים כמעט מובנים מאליו, אף על פי שזה נורא. אבל זה…וואו, בבית השני כבר הרגשתי דמעות בעיניים. והסוף, כל כך הרבה רגש. כל כך מציאותי.
אני שונאת את זה.
תודה nonsense ריגשת אותי מאוד.
הרגש הוביל את המילים, צעד אחרי צעד עד הסוף. הבית האחרון צבט לי בלב. זה עצוב מאוד, ועם כל זאת כתבת את זה באופן ממש ישיר וכנה, לא משאיר מקום לספק. אני לא חושבת שאפשר לכתוב את זה טוב יותר.
וואוו … ממש תודה avital ממש ריגשת.
מה שקרה שם מזעזע. מישהי שאני מכירה מהאינטרנט הכירה את אחת ההרוגים. מה שקרה שם נורא.???? יהי זכרם ברוך.
אמת. מזעזע ומרתיח וטראגי. יהי זכרם ברוך.