שיר || חיי עץ

הרגע העתקתי את השיר מהמחברת והאתר שאני בדרך כלל מפרסמת בו קטעים קרס אז חשבתי לעצמי, למה לא? אז חסר לכם שאתם לא טורחים להשאיר תגובה! (צוחקת, לא מכירה אתכם)

ומקץ הימים,
מקץ הזמן,
כשלא נותר עוד דבר להביט בו,
היא חוזרת אל המקום בו נשתל
האילן,
בו חלפו לנגד עיניה חייה.

העונות חלפו כמו מנגינה,
רוח קלילה
המפשיטה את העץ,
שלא היה עוד שתיל צעיר,
ממעיל המוזהב,
והוא נותר עירום מולה.

ושורשיו החלו מוצצים חייהם של שכניו,
ומכול החורשה נותר הוא לבדו.
ומי פה בא,
מצמח עלים,
ושמחה לעד פרחה שם
ופירותיה הבשילו בלעג.

וגם עליה חלף הזמן,
ושיערה אינו בוהק עוד,
וגופה נאנק תחת כובד החיים,
ועיניה בוהות באיטיות,
מחפשות את הנבט חסר האונים שהיה בעבר.

וחלפו הירחים,
לוקחים ממנה את פירותיה המעטים,
ועליה נבלו,
ולא נותר ממנה דבר.
רק העץ התמיר אז הרכין מבטו,
מתאבל לשנייה על מות אמו,
ואז זה נגמר,
לעד.

גבו הזדקף,
ידיו המריאו לשחקים,
והוא נותר מלך העולם,
עד לבואו של הנבט הבא.