שירתה של ולרי

אהבה
כמו עננים של תופת
תופת קרה וצהובה
עוטפת כמו חיבוק מר
של מסמרי ברזל
ופוצעת בהרמוניה
את הנשימה האחרונה
שנמלטת מפי
מותירה אחריה שיממון של מוות, אבל עודני חי
אם כי נדמה שלא נותר דבר למות למענו.