שוב…

עשיתי את זה שוב.
חזרתי אל המקום שאליו לא חשבתי שאשוב.
המקום של לפגוע שוב ושוב בעצמי.
ואין אף אחד להאשים חוץ מאותי.
אף אחד לא מביט מתחת למסיכה.
אף אחד לא חושב שאני צריכה תמיכה.
כי איבדתי את עצמי במקום לא ידוע.
והלב שלי כבר שנים שבור ופצוע.
ואין אחד שיוכל לתת לי את הכוח.
כי אין מישהו שיגרום לי שוב לבטוח.
כי כל מי שבטחתי בו הרס בי הכל.
וכאב הבגידה הכי גדול.
האמון שנעלם והתרסק לי בפרצוף.
גרם לכל הכאב רק לקום ולצוף.
אין אחד שישים תחבושת על הפצע המדמם.
כל אחד בא וזורה עוד קצת מלח על הלב.
שבכלל לא מבין למה הוא עוד אוהב.
ולא מבין למה הגוף החלול עוד נושם.
ואיך?
איך לעזאזל הלב עוד חולם.
שיום אחד כל הכאב יעלם…