שוב. (10!)
שוב הלב שלי נשבר,
שוב העיניים שלי משקרות
ואומרות לאנשים שכלום
לא קורה לי בפנים.
שוב, כמו כל יום,
אני עוצמת עיניים,
חיה חיים של אחרת
ומבליגה בינתיים.
שוב, האנשים תוהים.
״את בסדר? קורה משהו בפנים?״,
״לא, הכל טוב, תודה״.
מתי התחלתי לשקר
בכמות כל כך גדולה?
אני לבד שוב.
רק הבדידות והדמעות תמיד איתי.
שוב פעם, דמעות על הכרית.
אני בוכה מכל תקרית.
חשבתי שכבר התרגלתי לזה,
להרגשה הנוראה.
מסתבר שלא, ואני במפלה.
תגובות (2)
זה רשום מהמם…
אני גאה בך שאת מוצאת נחמה באתר הזה… כמוני..
את פשוט כישרונית… אהבתי..
תודה רבה :)