אף אחד לא יכול להבין אותנו. אנחנו כלואים במסגרות שהחברה קבעה לנו. וכשלא נוח לנו באחת מהן, אנחנו רוצים לצאת. אבל יש אנשים שלא מסכימים, ואז הם לא מבינים מדוע אנחנו עצובים.
אף אחד לא יכול להבין אותנו. אנחנו כלואים במסגרות שהחברה קבעה לנו. וכשלא נוח לנו באחת מהן, אנחנו רוצים לצאת. אבל יש אנשים שלא מסכימים, ואז הם לא מבינים מדוע אנחנו עצובים.
לשרוט את הקירות,
לשבור את החלונות,
לתלוש את הסורגים.
אני רוצה שמחה במקום שקבעו לי.
האור שחודר דרך הזכוכית העבה לא מספיק לי.
כשאני פותחת את הדלת, דוחפים אותי בחזרה ושמים מנעול יותר כבד.
ואז שוב שואלים,- למה את לא יוצאת?
תגובות (2)
זה שיר ממש ממש מעניין ומסקרן ומעביר אווירה מאוד מסוימת. כתוב היטב. כל הכבוד.
תודה על המשוב הכנה. מעריכה את זה מאוד!