רקוויאם

שקט. הכל עומד. קפוא.
האוויר נהיה סמיך. הוא רוחש ומתחיל לזוז. אט אט הוא דוחף מבפנים. אלף קשתות מונפות בבת אחת. הן מונחות במקומן ומתחילות לזוז משמאל לימין. איזה מינור. זה כל כך עצוב. אני משחרר דמעה אחת ולאחריה נוספת. אני לא מבין, איך זה יכול להיות? זה כל כך עצוב.
מקהלת המלאכים מתחילה לשיר באלט ובסופרן ובמקביל מיתרי הבס מתגברים ומרעידים את הכל. זו קינה, הספד, פרידה. זה כל כך עצוב.
המוזיקה מתעמעמת ונחלשת. האור כבה.
ברקע צליל אחד נשאר. כחוש, בוכה. אשליה של קרישנדו, פאוזה. זה כל כך עצוב.
שקט. הכל עומד. קפוא.