רצית שאני אומר את האמת. הנה היא. (9)
הם שואלים אותך
״למה אתה כל כך שקט?״
אתה עונה,
״יש לי הרבה מדי דברים לומר,
ומעט מדי אומץ לומר אותם.״.
אתה חושב
שזה מאוחר מדי,
ושאתה כבר לא יכול להשתנות.
שום דבר לא מעודד אותך.
אתה חוזר לביתך לבד,
אומר לעצמך שאתה מוזר,
לא מיוחד.
אתה חושב שאתה שונה מכולם,
לא מודע לעובדה
שקיימים המון אנשים בעולם.
אחד מהם חייב להיות כמוך.
אתה מיואש,
עצוב, ומדוכא.
אבל יותר מכל, אתה בודד.
מצחיק אותך
שרק עכשיו
שמת לב שזה כך מאז ילדותך.
לא יהיה טוב יותר,
זו עובדה.
תגובות (4)
אוץ.
זה כ'כ נכון, מבחינתי.
אני ממש מתחברת לשיר. ברצינות.
כתבת מהמם 3>
תודה, אני שמחה לשמוע את זה ממך :)
ממש לא בתור אחד שדיבר אולי מילה בשנה ביסודי הפחתי לילד שלא נותן למורים להעביר שיעור… אפשר להשתנות זה רק לוקח זמן לא מאמץ לא רצון רק זמן והזדמנויות….
אני בחטיבה ואני לא מדברת בכלל. לפעמים להשתנות נראה בלתי אפשרי מבחינתי..