רצה אל הלא נודע
היא יושבת ב'חדר' שלה.
מחזיקה את פיסת הפח מעל ראשה,
חוסמת את הטיפות.
היא מחבקת את עצמה,
כי אף אחד אחר לא יחבק אותה.
רצה אל הלא נודע,
בלי שום דבר להפסיד.
היא יודעת.
היא יודעת מה עשית.
היא יודעת שזה היה יכול להיות שונה.
היא יודעת הכל.
וזה כואב.
היא יודעת שהיא לא רצויה.
היא יודעת שהיא לא נחוצה.
היא יודעת שהכל היה טוב גם ללא נכוחתה.
היא יודעת שאף אחד לא סופר אותה.
היא כבר גמורה,
שבורה.
למה, אמא.
למה?
תגובות (3)
זה מדהים. הכתיבה עדינה בהתחלה, פיוטית, ואז לאט לאט היא משתלבת עם השפה היומיומית וזה כל כך יפה..
כמו הרבה סיפורים באתר, זה לא מפורט מדי, וזה מה שיפה. אפשר לדמיין כל מיני אופציות.
אני דמיינתי שאימא שלה נטשה אותה.
אהבתי גם מאוד את הכותרת המטפורית D:
מ-ד-ה-י-ם. מדרגת חמש!
וואו
תודה רבה רבה!
ואוו! ממש יפה!
מסכימה עם נועה!