רסיסים של זכרונות

זכרונות משמחים,
שהשארתי מאחור.
חלומות שנפצתי,
תקוות שנצבעו בשחור.
אהבות שוויתרתי עליהן,
ריגושים שנטשתי מזמן.
והכול בגלל הפחד, הפחד מהעבר.

היו לי אהבות, זכרונות, חלומות.
דברים שנפצתי בלי בושה.
חברות, משפחה, חברים –
שפגעתי בהם.
דברים שהתחרטתי עליהם.
היה לי כל מה שרציתי,
היה לי עולם מושלם.
אבל וויתרתי עליו, וויתרתי על כולם.
והכול בגלל הפחד, הפחד להשאר לבד.

בזבזתי את זמני על דברים מיותרים,
לא פיניתי את זמני לסביבתי.
ואחרי זה, בלי בושה, השארתי את כולם מאחור.
וברחתי לי, בלי לומר דבר.
לא רציתי לפגוע בכולם,
חשבתי שאני מצילה אותם בכך שאני בורחת.
אבל רק הזקתי יותר.
ובלי לחשוב, פשוט עזבתי את כל מה שהיה לי עד עכשיו.
נטשתי, רק בגלל שלא רציתי לחזור שום למה שהיה.
כל כך לא רציתי לחזור לעבר.
והכול בגלל הפחד, הפחד להתחיל שוב הכול מחדש.