ריקנות

פעם הייתי כותבת שירים, השיר הזה אחד השירים היחידים שרשמתי בעברית.
לא חשפתי בפני הרבה אנשים את השירים שלי, אז בבקשה אל תיהיו קשים איתי.
תגיבו… :)

1)ידייה רועדות, שפתייה נעות
שקט מסביב רק שפתייה לוחשות
היא עוצמת את העיניים, מפנה ת'ראש לצד
שוב כמו בכול שאר הפעמים היא מרגישה לבד
היא צועקת, אך לא מחכה לתשובה
היא דוחקת, את הכאב שוב לתוכה
היא שוברת, שוברת את הדממה
והצעקה שלה נופלת שוב ללחישה
היא לוחשת, שנמאס לה לחיות
היא נוטשת, נוטשת ת'חלומות
היא דורשת, מעצמה לא לבכות
אך על פני אותה ילדה, זולגות שוב דמעות

2)היא עומדת, טוענת לאי שפיות זמנית
פרץ של מילים שאין בהן שום תכלית
עינייה קרועות בין זעם לכאב
חושפת את כול מה שנשמר שנים בלב
מרטשת, פותחת מחדשת ת'צלקות
כשהחושך יורד לא נותר למה לחכות
היא נשטפת בזרם של זכרונות
קברים שלמים של רסיסי חלומות

3)הזמן עומד מלכת אך הצל מתארך
החיים הם כמו נר שהולך ודועך
היא מרגישה את זה ממלא כול תא בגופה
זה פועם בורידיה, הנצח שבתוכה
שוב פרץ מילים מעול בכאב
היא מנסה לזוז אך גופה מסרב
לא מחפשת מילות עידוד ולא נחמה
הרי אומרים שהתקווה מתה אחרונה
היא נושאת תפילה ראשונה מזה שנים
ואחרי הרבה ימים והרבה לילות קרים
משחררת ת'עבר, לא רוצה אליו לחזור
היא חזקה ולא מביטה עוד לאחור.

מוקדש לכול מי שנראה לו שהתקופה האפלה בחייו לא תעבור לעולם.
הייתי שם ואני בטוחה שאהיה שם שוב ולא פעם אחת, אלה החיים. אז חבר'ה, תקחו נשימה ארוכה ותרגעו.
זו רק עוד תקופה שתעבור ותישכח ביום מן הימים.