ריקנות ממלאת
מעולם לא ביקשתי ולא אבקש
הולך לאיבוד בתוך עצמי
רב עם השדים סביב האש
הקדירה במוחי מתבשלת
ניצוצות וגיצים
היער אפל ואין בו עצים
ריקנות ממלאת פינות שוממות
הלמות הלב מרעידות עצמות דוממות
רחשי רוח נושבת קולות סערה
הנה מגיעה מגיעה הקרה
הסופה מתגברת הים רק מתרחק
הסירה נסחפת אל ירח בוהק
לא פה ולא שם הוא השחור
ברקים רועמים במוחי הקודר
אני נופל נופל אל מקום אחר
המעיל עוטף אך חודר הקור
עצמותיי מנוקבות
מחשבותיי רקובות
ואיך לומר לשדים לעצור
נוסע במכונית סביב כיכר אינסופית
ומה התכלית במסע אל לפני ההתחלה
אין גאולה בלהפסיק להתייסר
כי אם אתה עפר מה כבר יש לספר
אחת שתים ושלוש הזמן לא עוצר
מתקתק מתקתק מתקתק
לא מרפה ממוחי הקודר
רעמים מכים בחלונותי
מבריקים מכל רעיונותיי
מוחקים ברעשם מחשבותיי
היקום הוא אכזר אך יפה להפליא
הוא אדיר מגלקסיות וגופי הוא רק כלי
לא פה ולא שם הוא השחור
ברקים רועמים במוחי הקודר
אני נופל נופל אל מקום אחר
המעיל עוטף אך חודר הקור
עצמותיי מנוקבות
מחשבותיי רקובות
ואיך לומר לשדים לעצור
תגובות (4)
אהבתי מאוד את הקטע. אני חושבת שפעם השלישית כשקראתי את זה בקול אהבתי את זה אפילו יותר.
יש לך כתיבה ממש מעניינת וטובה ובכללי הקטע מועבר בצורה שגורמת לך לחשוב על המילים ועל המשמעות שמעבר.
תודה על התגובה. שמח שאהבת : )
אני לא מאמינה שאתה עוד כותב באתר הזה, אני זוכרת אותך עוד מ- 2014 כשהיית אושיה כאן בסיפורים.
כרגיל הכתיבה שלך לא השתנתה ואתה עדיין כותב ממש טוב, תמשיך ככה יש לך אוצר ביד.
תודה רבה על התגובה המחמיאה:)