רדופה

שנאתי לחשוב זאת
או להנציח זאת כמילה על נייר
אבל מאז שאינך בי
אני מרגישה רדופה-
העבר שלנו
התמונות שלנו
הלילות שלנו,
הכל ממתין לי במפתן חדרי
וכשאני נכנסת הם
שולפים ציפורניים
ונאבקים לקרוע מעליי את עורי.

והם בורחים שוב למחבואם
רק כשאני בורחת מחיי
אל היפנוזת המסכים,
או כשידך אוחזת בידי
ויוצרת לי את ההווה החדש שלנו.