קינת הדרקון המת.
אי שם ביער ששמו נשכח,
ביער שבו אף אדם לא דרך,
חי לו יצור, יפה וגאה
יצור שדבר לא נופל ממנו בתפארתו
קשקשיו נוצצים כאבנים מלוטשות,
ועיניו מבריקות כירח.
כנפיו דקות כנייר או נוצה,
חיי הוא חיים של נצח.
צד איילים,
ודג דגים,
חינני וחכם כנחש.
אך ליליה אחד,
הו מה נורא,
נכנס לו אדם ליער,בידיו הוא הרומח,
זוהר ובוהק באור המבשר הוא מוות,
שואג הדרקון,
מנפנף בכנפיו,
את צווארו לפנים מותח יורק אש,
אך המוות קרב ובא לו.
שואג ונוהם,
שירת הברבור של המוות,
הרומח שורק,
מנפץ הוא הלב,
וסוף ליצור הנאה הזה.
קשקשיו כבר אינם,
שלדו מכוסה חזזית.
ואי שם ביער בין עצים של טחב,
שאגה אדירה עוד נמשכת,
קינת הדרקון שמת,
קינת הדרקון שמת.
תגובות (2)
1) ואווו. עצוב, מרגש, חד, קצר וקולע. זה כול מה שיש לי להגיד.
2) עברה לך "מוזה" בראש, לדעתי.
דירגתי 5
באמת ואווו.
<3
אלין
תמשיכי לכתוב!!!
תודה רבה. (: