צעקות חסרות מילים (שיר מספר#6)
אני לא רוצה לקוות יותר,
אני יודעת שגם אם אנסה זה יהרס ..ומהר.
אני רוצה להוציא את הכל ולא יודעת לאן ..
מכירים את ההרגשה הזאת שאתם לא מכאן ?
שונה ומשונה שלא יודעת מה לעשות עם עצמה , ככה אני מרגישה .
חבויה בתוך שכבות שלא מגינות,רק מעיקות הן מתרבות ומתרבות ולא נשאר כבר איך לחיות .
הן נתלות עליי וחונקות לי את הצוואר. ועדיין ,למרות כולן אני מרגישה כל כך קר.
מחפשת משהו שירגיע.. מהמכות שבאות וממשיכות להגיע ,
שיקח אותי ויעזור לי להשכיח את הכל ,
את הכאב והתסכול שיעצור כבר את המבול .
שיתן לי טיפת חמצן לנשום,
שיושיט לי יד אל התהום.
חבולה ומרוסקת , כמה בן אדם אחד יכול לסבול ?
מנסה להסוות הכל בעזרת הומור ,אבל זה לא עוזר בכלל אני עדיין בבור ,
בתוך החור השחור שלא נגמר .
מסתכלת למעלה ולא רואה את היציאה ,אני יודעת שגם אם אנסה לטפס ,היא עדיין רחוקה.
ואולי אם אקרא ,בצעקות חסרות מילים מישהו יבוא וישמע,יהיה פה בשבילי .
אבל המציאות היא לא כמו בסרטים ,לא הכל הולך כמו שרוצים גם אם מנסים ..
אני תקועה,שקועה ומיותרת, אבל אין לי ברירה אין לי דרך אחרת..
תגובות (0)