צלקות
פותחת את
המגירה,
שולפת את
הזכוכית השבורה,
מצמידה לעורי
הלבן
בחוזקה.
לוחצת
בעת משיכה,
על גבי
צלקות ישנות,
שזועקות
לעזרה.
אודם בוהק
מופיע מיד,
זורם הוא
במורד היד,
מטפטף
לרצפה.
הדמעות אינן
עוד צונחות,
אך מזכירות
נשכחות
שאיתם אבדו
הכוחות.
תגובות (8)
הכתיבה ממש יפה ומלאת עוצמה.
אני מקווה שזה לא אמיתי
שוב, תודה רבה לך ^^
הכתיבה שלך יכולה להוביל דמעות, זה לא יאמן ,אני ממש מתחברת לזה …
תודה רבה (:
משמח לשמוע שאת מתחברת, אבל אני מקווה שאת לא מזדהה עם המילים האלו.
התחברתי ממש, זה יפה לראות את הכישרון שלך.
כל הכבודד
תודה לך! ^^
עצוב מאוד. אבל אני לא חושבת שצריך לתת רעיונות לאנשים כאן איך לעשות את זה. כלומר, כן, כולם יודעים שיש בנות שחותכות את עצמן, אבל לא כולם יודעים איך. ואני חושבת שעדיף שלא יידעו. אני יודעת על עצמי, שאם חברה שלי לא היתה אומרת לי עם מה היא עשתה את זה פעם, הרעיון לא היה עולה לי מהר כל כך. בקשר לכתיבה, את יודעת כבר שהיא טובה…
את צודקת, כנראה שלא חשבתי על העניין הזה עד הסוף.
למרות שלצערי, אני חושבת שמי שרוצה לעשות דבר כזה, והרצון לעשות דבר אותו בוער בעצמותיו – ימצא את הדרך בלי בעיה.
ותודה לך על התגובה, מצטערת שאת חווה \ חווית את זה.