צונחת אחרי דרך ארוכה

אור קלוש שיוצא מין סוף המנהרה,
שנים של ניסיון.
קולות של התנפצות, אין לזה סוף.
פרחים נרמסים, היא זזה במהירות.
רצה בלי לדעת לאן.
שקטה לאורך כל הדרך.
כמו שועלה מתגנבת ,
חולפת על פני החיות .
לא יודעת לאן, רק רוצה לחיות.

חוויות חולפות על פניה, היא שותקת.
לא מבינה שזה נגמר, שאין טעם במעשיה .
היא לא רוצה באמת , היא רוצה בחלומות .
היא רוצה לחזור לעבר, לחזור ולתקן .
שומרת על אדישות .
צללים רודפים אחריה ,
או שהיא מדמיינת .
היא רצה, לא יודעת לאן .

שנים של אהבה, ניסיון,
היא משאירה מאחוריה.
חולפת על פני הזמן,
רק לחיות היא רוצה .
אור קלוש מאיר את הסוף,
היא יודעת שזה הזמן.
ורגע לפני שהשמש שוקעת,
היא שוקעת גם היא .
ראש צונח על הדשא הרח,
גוף מאבד חיים .
והיא צונחת, אי שם.