פרפר התקוות.

רפרוף עדין, כנפיים דקות,
פרפר קטן, שנושא תקוות.
מעופף על ידי,
מעלים את פחדי.

הכאב והסבל,
חונק כמו חבל,
מנסה לעצור,
אך כבר החלטתי,
ואת זה אי אפשר לגמור.

מביטה בפרפר הכחול,
שצייר חומות במכחול,
אך הם שוברים אותן,
הפרפר כבר לא איתן.

דמעות מציפות,
אותי שואבות,
רוצה לעצור, להפסיק,
אך כבר אי אפשר,
הסבל מציק.

רפרוף עדין, כנפיים דקות,
פרפר קטן, שנשא תקוות.
אני נשברתי,
ואת הפרפר הרגתי.

הוא כבר לא נושא את אותה תקווה,
הוא כבר לא יהיה איתי בשעת צרה.