פצע פתוח

אבוא,
ואנסה לשכנע.
אנסה לשכנע שתחזור
ושוב תהיה שלי,
כי אינני מצליחה לעבור הלאה.
הימים עוברים והדמעות הן אותן דמעות,
והמחשבות המכאיבות הן אותן מחשבות מכאיבות,
ואינני מצליחה להתרגל אליהן.

אבוא,
ואנסה לשכנע.
אנסה לשכנע שתחזור,
ושוב תהיה שלי.
למרות החלום.
החלום שמישהו אוהב אותי כל כך שתמיד יפחד לאבד אותי,
ואם איבד,
יבוא וינסה להחזיר אותי בכל מחיר.
עד כדי כך הוא אוהב אותי
הוא ילחם עליי אם אעזוב.
ככה זה אמור להיות, לא?

אז הנה אני בוכה ועצובה
מוכנה שתבוא,
כמו בחלום,
אבל אתה לא מגיע,
אתה כמעט עברת הלאה,
אתה אפילו "אחלה" לפי מה שאמרת.
והכי אירוני
הכי האירוני שאתה.. אתה אמרת שאתה אוהב,
אתה אמרת את שלושת המילים הללו שהוציאו את האוויר מריאותיי.
ואני.. אני זאת שששתקה ולא אמרה את זה בחזרה.

כמה שהמילים שלך חלשות אהובי.
וכמה שהשתיקה שלי חזקה יקירי.
אז אולי עדיף שאמשיך לשתוק,
אינני מוכנה עוד להוריד את הפלסטרים מהלב,
הוא יתפרק.
לבי עדיין פצוע והפצע אפילו לא הספיק להגליד עוד,
אני אקווה שתחזור,
אני אחכה.
אבל תמהר יקירי,
אני לא יכולה להשאיר פצע פתוח להרבה זמן.