פיצול ריגשי
זה כול כך מוזר לפני רגע ראיתי את פניך
שמעתי את צחוקך נהניתי מחברתך
שמעתי את קולך הברור
ועכשיו נעלמת
לא הותרת מאחוריך שום סימן
פיסת זיכרון שאוכל להיאחז בה
ולהשתמש בה עד שימאס
הריקנות שבתוכי
לעולם לא אוכל להתמלאות מחדש
הפחד של לשכוח את קולך
תוקף אותי מכל בכיוונים
הפחד של לשכוח את המגע שלך
מטריף את מוחי
ואם לא אזכור את פניך?
מה יקרה אז?
אסתכל בתמונות ישנות ואבהה
באדם שאיני מכירה אדם מן העבר שנשכח
איני רוצה לשכוח אותך
אבל נפשי כופה עליי
כדי שאוכל להמשיך להיות נורמאלית
אם זה מה שאני
ברגע שאשכח אותך
אני אשתגע אאבד כל צלם אנוש
אהפוך לחיה טורפת בטבע
אני אעשה כל דבר כדי לזכור אותך
באותה מידה שאעשה כל דבר כדי לשכוח אותך
האובדן שלך מפיל אותי אל תוך שיגעון קיצוני
לא אוכל לברוח ממנו
חבל שהכרתי אותך
למרות שכרגע אני מסניפה את ריח החולצה הישנה שלך
אני מצטערת שנכנסת לליבי
למרות שאני יודעת שאתאבל עלייך במשך זמן אין סופי
עם השנים אולי לא אזכור אותך אבל זה שקר
אזכור אותך טוב יותר מהכול
תמיד יישאר חור בליבי פעם אתה ממלא אותו אבל עזבת
אז הוא פשוט יישאר ריק
תגובות (5)
זה ממש יפה!!!!!!!!1!
זה ממש לא טיפשי
תודה רבה לך
זה באמת שיר יפה! וזה לא טיפשי או מטומטם!
הדמויות שאנחנו יוצרים הם חלק מאיתנו וקשה להרוג דמות שאנחנו קשורים אליה בלי להרגיש צביטה בלב, לכן גם יש סופרים ש"מחזירים לחיים" את הדמויות שהם איבדו…
זה יפה לראות, כי זה למעשה מראה שאת כותבת מהלב ולא סתם בשביל לקבל הערצה או תהילה או כל דבר אחר…
תמשיכי לכתוב! =)
אני בדעה של נעמי מקסים מושלם ותמשיכי לכתוב אהבתי מאד מאד ♥
תודה רבה לכן התגובות שלכן העלו על פני חיוך =]