פארק המשפחה

לבהות בעיניים מלאות בכאב,
לשרוט, לשרוט עמוק את הלב
לספר לי כמה שאתה אותי אוהב
לגרום לי כל היום מהחלטות להסתובב

לנשוק לשפתיי, ללטף עורפי
לגרום לי לחשוב כעת שהכל באשמתי
להצטער, להגיד שזה כל כך אמיתי
אך כיצד זה אפשרי אם זו לא הרגשתי?

לחלום על כל מה שעברנו, כמו סרט מהיר
ועכשיו? אני חשה כי הכל היה בסך הכל חלום זעיר
כל כך קטן, ונתן זמן כה נפלא
לפעמים אני רוצה שנחזור להיות ידידים, כמו בהתחלה

אז חבק אותי חזק כל כך, שכל הפצעים ירפאו
שכל הזיכרונות יחזרו למוחי כפי שנעלמו
שכל מגע, ליטוף או נשיקה
יחליפו כל פיסה קטנה של מועקה

נשק אותי תחת פנס בליל קיץ בפארק נטוש,
אני עומדת להתמוטט, מצבי כה אנוש
כל העולם קורס מעליי,
אז תהיה רומיאו- ותקפוץ אחריי.