פאק…היאוש

וואי, אני מרגישה כמוך!
אני תמיד הייתי הילדה הטובה הזאת שהייתה עוזרת, תורמת, ובתמורה? לא הייתי מקבלת כלום. אף אחד לא העריך את זה והיו מנצלים אותי עוד ועוד.
עד שהבנתי שזה העולם. כל אחד דואג לתחת של עצמו. לא יותר מזה. תתרמי ותעזרי לכאלה שאת יודעת שיעריכו את זה ויכבדו אותך ולא יכעסו עלייך על זה שלא עשית את זה כראוי אף על פי שהשקעת את עצמך. אל תתני לאנשים לפגוע בך.
והכי חשוב, אל תתייאשי! יש תקופות כאלה בחיים…

היאוש, אכן, מהסיפור שלך וכמה שהוא מייגע. בקושי הצלחתי לסיים אותו ובהתחשב בכמה שהוא קצר זה סימן נוראי ליכולות הכתיבה שלך וכמובן היכולת לגרום לקוראים להמשיך להתעניין ולקרוא.

להבא למדי לכתוב בצורה מעמיקה יותר. עם הרגש צריך לבוא גם משהו ממך, ולא הרגשתי את זה כאן. רק ניסיון שטחי של מילים שכאילו יצאו מהפה שלך אבל באו יותר מהראש מאשר הבטן. אני רוצה לשמוע את הבטן שלך!

בברכה.

סלאמת'

קראתי את תגובתך…
ולא רוצה שתנסה להבין אותי…
רק לכתוב לך משהו אחד
שתאמין לי שבן אדם שבוכה וניכנס למצב של חרדה
לא יכול כול כך לחשוב עם הראש כדי להוציא ממנו מילים..
עד כמה עילג שזה ישמע לך ועד כמה "לא מקצועי" זה
אני לא רוצה להרשים לא אותך ולא אף אחד
אז להבא אם תרצה לשמוע את הבטן שלי תדע שהיא לא משמיעה
קולות…
סלאמת'

אוקיי….(?)

אני מרגישה לפעמים מיואשת ,
אני תמיד נותנת מעצמי ותמיד עוזרת לכולם, ואני תמיד נדפקת בסופו של דבר.
אני כל כך מסכימה איתך !
– מדרגת חמש –