עשר שנים של בדידות

כבר עשר שנים חלפו מהיום שעזבת
יום קשה המלווה בדמעות ובשירים שאהבת
כבר עשר שנים שכולם כשבר כלי מסתובבים
שקועים בזיכרונות שעם הזמן נעלמים

ובכל יום שחולף ועובר
הגעגוע אליך מתעצם וגובר
הכאב שגדל עם הזמן ולעולם לא מרפה
הסתמכות על הזמן שככל שיחלוף הכאב יירפא

אך הנה, עשר שנים חלפו מאז המקרה
מקרה שהותיר צלקת שלעולם לא תירפא
מקרה שבעקבותיו חזרנו שונים, מדוכאים ועצובים
מזועזעים מעצמנו ומסתובבים בבשת פנים

המקרה שבו שיחקו בנו כמו ברולטה רוסית
ואני זו שנבחרה אך את תשומת הלב בחרת כלפיך להסית
כולנו ישבנו משותקים הבטנו בך בהלם
חייכת את חיוכך המתוק והנלאה והסברת שאינך הולך בתלם

הסברת שאינך מוכן שיפגעו בי, בזאת שאתה אוהב
ואני? הבטתי בך מהצד בוכה ומשותקת מרוב כאב
"לא" ניסיתי לצעוק "עזבו אותו" המשכתי
אך אז, נשמעה הירייה ולאותו המקום לעולם לא חזרתי

עשר שנים חשוכות ורגשות אשם כבדים
חלקנו עדיין נושאים את העול וחלקנו מתאבדים
אני יודעת שהצלת אותי והקרבת עצמך למעני
אך לא היית אמור ללכת בטרם אני

עשר שנים של היאבקות עצמית קשה
טיפולים רבים וניסיון לשכוח את כל הנעשה
אך בתום עשר שנים אלו החלטתי דבר אחד:
מחר, זהו היום, בוא ניפגש רק שנינו לחוד ולבד.