עלומת הירח
בצל חורשה,
יוצאת בריצה,
נערה עם פנים אדומות,
בתוך יער,
יש חמשיר,
שלא זכה להצלחות,
והירח הוא זורח,
מסתתר בין העננים,
וקשה לו והוא שוקל לעצמו,
לפרוש.
והירח זורח,
מסתתר בין העננים,
באור העמום,
קורא לעזרה,
קורא לי…
קורא לי…
והירח הוא זורח,
משתקף הוא בראי,
והירח זורח,
ואני בראי,
הירח הירח הוא אני…
הירח הירח הוא אני…
בצל חורשה,
יוצאת בריצה,
נער עם פנים אדומות,
בתוך עיר,
יש חמשיר,
שלא זכה להצלחות,
והירח כבר לא זורח,
פניו עלומות,
והירח לא זורח,
מסתתר בין הגוויות,
עננים שחורים…
והירח כבר לא זורח,
מסתתר בין העננים,
משתקף לו בראי,
של עצמו.
והירח כבר לא זורח,
מסתתר בין העננים,
והירח איבד את אורו,
והוא מת.
כי הירח הוא אני…
כי הריח הוא אני…
תגובות (2)
אהבתי מאוד ( :
חחחח תודה