עד שהגעת/אני צריכה אותך

אני מצאתי את הדרך שלי, לבד,
יושבת על קצה המדרכה הישנה,
מחכה למישהו שלא יגיע,
אך בכל זאת יש בי עוד קצת אמונה.

ומה אם משהו היה קורה? למי הייתי הולכת?
איך יכולת לעזוב אותי לבד, מבטיח ושוכח,
כל מה שהייתי צריכה זה אותך שתגיע,
ואני עדיין יושבת על קצה המדרכה ומחכה.

אבודה וחלשה, עד שהגעת, עד שהגעת,
זרוקה בפינה, מוקפת בפנים תוהות,
למה לא יכולת לבוא? אני צריכה אותך, אני צריכה אותך,
קצת מאוחר מידי, עד שהגעת…

וכשחשבתי שהייה בטוחה, לא לבד יותר,
עדיין נשארתי באותה הפינה, כי לא הגעת, לא הגעת…
ושנייה לפני שהתייאשתי, עוד קיוותי שתגיע,
אך בסופו של דבר זה נגמר, גופי כאן נשמתי לא בעולם…

אבודה וחלשה, עד שהגעת, עד שהגעת,
זרוקה בפינה, מוקפת בפנים תוהות,
למה לא יכולת לבוא? אני צריכה אותך, אני צריכה אותך,
קצת מאוחר מידי, עד שהגעת…