סתם שיר
מי מוכן להסביר לי איך עוצרים את השעון המזדיין הזה הזמן שלי כמעט אזל
עוד מחשב תצעדים בלי לדעת לאן אני הולך בכלל
כי תכלס, במירוץ אחרי אושר אני כבר הפסדתי
תאמון תכבוד ותאהבה שלי בדרך כבר איבדתי
זה בא לי משום מקום אבל ואלה אני מודה זה מחץ אותי
תמיד חיפשתי עוד אקשן וזה אף פעם לא סיפק אותי
עד שפתאום באמצע של יום קיבלתי תכאפה לפרצוף
הזאתי שגרמה לי לקחת רגליים, לעזוב את הכל ולעוף
להשאיר הכל מאחורה, למרות שלא ממש היה לי את מה
כי מהנקודה הכי נמוכה עולים רק למעלה הא?
כולכם חכמים חושבים שאת מכירים אותי אבל עזבו שטויות בצד,
תשמעו משהו מוזר..
כשאיבחנו אצלי מאניה דיפרסיה אני נראיתי מאושר
לא בכיתי רק שתקתי ולא היה כוח אז ככה שהוא גם לא נגמר
הלכתי לבר החברים הכי טובים שלי היו בקבוקים של וודקה
כל היום שתיתי עישנתי זיינתי, הייתי מניאק עם כובע
עוד פוזה, מאחורי כל המותגים שמביאים לך כבוד ברחוב
הייתי בן של זונה, מין מפלצת של כאב שמסתתר מאחורייה לב טוב
אבל למה להראות את זה? גם ככה כל אחד ואחד ממכם שם זין
על אנשים שמחפשים לעזור אתם יורקים מעלימים דברים טובים מהעין
משתינים בשקת על כל אחד שלא בא לכם גבר בזווית אתם אומרים לו לעזוב
אבל זה בסדר סאחבק עם כל אחד מאלה שלפגוע בבנות עושה להם טוב
סטוציונרים, כאלה שאיבדו כל מה שהיה להם וחיפשו דרך להשלים בעצמם את כל מה שהזמן לקח איתו כמה שיותר רחוק
אתה רואה עוד מישהו נפגע אבל דירבאלק אתה אומר משהו, תהיה גבר ושתוק!
אל תהיה מפגר מה קרה שאתה פתאום לא גיבור ובורח
זה הדברים שעשו לך הכי טוב בזכותם אתה לא נשאר ער כל הלילה וצורח
על כמה שרע לך, על כמה שאתה מסכן, חתיכת מטומטם תתעורר מה קרה שהפסקת להעריך
סעמק אכלתי מכולכם כל כך הרבה זין למרות שעדיין לא הספקתם להשפיך
זה די מצחיק.. שעם הזמן פתאום היו לי רק יותר דברים להשיג
הרי מהנקודה הכי נמוכה אפשר רק לעלות למעלה לא?
פתאום כל דבר תפס משמעות עצומה, והפחד לאבד בחיים לא היה כזה גדול
בלי ששמתי לב עליתי למעלה, יצאתי מהדיכאון ואפילו התחלתי לחייך
ולמרות שזה לא ממש צפוי אני סוף סוף הבנתי איך זה עובד ומה הולך..
אנשים לא הבינו זה נראה להם מוזר שכשהייתי דיכאוני לא בכיתי
ופתאום שאני מאושר אני בוכה בלי סוף.
שבו ותלמדו, אני יסביר לכם למה..
כשאין לך מה לאבד והכל נראה סתמי, למה שתבכה? גם ככה לא היה לך שום דבר מהתחלה.. לא ידעת מה זה לאבד
אבל כשאתה משיג דברים שבחיים לא חשבת שתשיג או סתם דברים שהיה ברור לך שתשיג וזה פשוט היה שאלה של זמן עד שהם יבואו
ואתה מאבד אותם, אתה מרגיש ריק בלעדייהם.
אנשים לא בוכים מכאב, כאב עובר עם הזמן, דמעות באות גם בתקופות טובות..
אנשים לא בוכים כי רע להם, הרי בכל רע יש גם טוב, הרי בוכים גם מאושר לא?
כשאנשים מרגישים רייקנים זאתי הסיבה האמיתית לבכי,
כשמישהו שאתם אוהבים בא ואומר לכם לך או לכי
או כשאיבדת בן אדם שתפס חלק עצום בחיים שלך זה טבעי שתבכה
ואם אתה מפחד תדע שזה טוב, זה סימן שיש לך מה לאבד
ולי? אחרי כל התקופה המסריחה הזאתי היה אור בקצה המנהרה
הכרתי מישהי, לא סתם עוד אחת רגילה ולא סתם עוד בחורה
אבל עזבו אני לא רוצה לספר עלייה, הרייקנות תשתלט עליי שוב
ואם גם ככה קשה לי, לא עדיף שאני לא יהיה עצוב?
ועכשיו אני צופה מהצד על העבר שלי ומבין שלמרות הכל בחיים לא הבנתי את המירדף אחרי האושר..
אנשים תמיד אמרו לי שאולי לא הכל טוב אבל הכל לטובה
ואם הכל לטובה מישהו מוכן להסביר לי למה לעזאזל יש אהבה?
ובבקשה לא מישהו שיבוא וייזין לי תשכל, זה התפקיד שלי
וגם לא מישהו שיבוא וידפוק לי חפריה וינסה לגרום לי לשנות תפיסות, כי אני מי שאני..
טוב די מה אני מתעצבן, אני כולה שואל שאלות אבל אין תשובה מזדיינת
כוסעמק די אני רציני, למה צריך אהבה?
פתאום יש לי מה לאבד, על מה להילחם, מה לרצות ומה לחיות בשבילו
אנשים מסתכלים מוזר ושוב לא מבינים, פעם היה צריך קצת אלכוהול או סיגריה וזה הספיק כדי להעלות את החיוך שלו
החיוך שלי היה נדיר, ואני לא מדבר מבחינת היופי, זה לא מה שמעניין אותי
הייתי מחייך הרבה כשהייתי סגור בחדר עם החברים שלי, הוודקות
ושוב, אל תבינו לא נכון לא הייתי מסכן וגם לא הייתי בודד, פשוט שאר החברים שלי זה היה קבוצה של אנשים שהסתירו תכאב שגדל בכל אחד ואחד מהם
כאלה שהיו כמוני, אבל לאף אחד אין אומץ לדבר
דווקא אני, זה שהכי מצחיק זה שהכי מפגר עכשיו יושב וכותב פה פריקה של דברים שלאף אחד אחר אין אומץ לפתוח
הדבר היחיד שאתם פותחים זה בנות, צלקות מפעם ותמוח..
ואני אוהב אותכם אל תבינו לא נכון אבל העלילה הזאתי כל כך צפויה
אף אחד ממכם לא ישמע את זה גם ככה, אז אתם לא ממש הבעיה..
וכל מה שהיה לי למרות שלא שמתי לב.. משום מה לא הרגשתי רייקני.. כי תכלס לא היה אף אחד שהיה בתוכי, או תפס חלק בי..
כולם היו מהצד אבל לא היה אף אחד שבאמת נכנס או תפס את כל הלב..
זאב בודד שנלחם בתוך להקה אבל בזמן שהם מנגנים הוא יושב בצד וכותב עם העט
את הסיפור חיים שלו
מנקודת מבט שאף אחד בחיים לא שמע..
אני יודע מה אתם חושבים, את כל מה שאתם מסתירים אני ממזמן כבר סיפרתי..
ואין לי ממש הסבר לזה, אבל התקופה של הפחד לאבד רק חיזקה אצלי דברים..
השגתי מה שרציתי כל כך, עוד קצת אקשן לחיים ה'משעממים' שלי
עוד סיבה להתייאש, להתפרק ומחדש לחבר את עצמי..
ואתם אולי לא רואים את זה, כי אני ממש טוב בלהסתיר אבל אני השתנתי
יש דברים שאם עוד אנשים יודעים זה יכול רק להרוס, אז אני שותק ולא מדבר על הכל..
מתי בפעם האחרונה שיצאנו ביחד אני הבאתי או שתיתי אלכוהול? כאילו.. אולי שתיתי אבל זה ממש לא כמו פעם
שלוש כוסות, אולי ארבע וזה רק כי התגעגעתי טיפה לטעם
אבל זה כבר לא משהו מוגזם, זה כבר לא בתי חולים וזה לא להסתבך עם שוטרים ולהיות במעצר בית.
לא מבין מה אתם רוצים ממני, חוקים נועדו כדי שיפרו אותם לא? אז הנה הפרתי את החוק, למה אתם לא גאים בי?
אני לא ילד טוב ירושליים אני לא מתכוון להשתנות אני אוהב להיות מי שאני
מניאק, כנראה יגדל להיות סרסור ילד מרוקאי מבית הרוס ועצבני..
אני לא מתכוון לספר על אבא שלי זה כבר לא מה שישנה פה, אני רק יזכיר שהוא נרקומן מזדיין ועבר אליי חלק ענק ממנו
אני ממשיך אותו, הרי בתורה זה מצווה "כבד את אביך ואת אימך"..
אז הנה אני מכבד וממשיך אותו, אבל רק בערך כי אני לא מתכוון ללכת בדרך הפשע..
הוא לא רצח מישהו אל תדאגו אבל הוא עשה רצח נפשי לכל כך הרבה אנשים
ובעזרת הרבה משחקי פסיכולוגיה ותרגול הוא שוחרר בערבות..
והוא מסתובב חופשי, אבל די זה אבא שלי אחרי הכל..
אני חייב להודות לו, זה הוא שפתח לי את הדרך לאלכוהול
הוא לא היה מכה זה בסדר החיים שלי לא עד כדי כך היו הרוסים
אבל מרוקאי עצבני לא רואה בעין וכל מי שמפריע מקבל פצצה לפנים
וזה עבר גם אליי, אני לא מתגאה בזה אבל אני כמעט כמוהו
לא היה לי כוחות להרים את עצמי אז נשארתי למטה, מתישהו אני יעלה לא?
וזה לא שהחיים שלי הם רק הרוסים אני לא חושב שמה שעברתי כל כך גרוע
זה רק חיזק אותי, כי מכל שבר שנסדק ומכל צלקת שנחרטה כמו קעקוע
על הנפש..
אני גדלתי להיות בן אדם שגם את הסבתא הבת 120 שלכם אני הייתי כובש..
אז לקחתי תנקודות החזקות שלי והשתמשתי בהם לא תמיד לטובה, לרוב פגעתי אבל לפחות אני נשארתי חסין מהכדורים האלה שאני יריתי..
לא חשבתי שבשלב מסויים זה יחזור אליי, הייתי כל כך בטוח בעצמי שהלכתי בלי מגן
ועכשיו אחרי שהכרתי אותה, הסרט הזה שוב מתנגן.. רק הפעם הפוך, אני הקורבן אני זה שנפגעתי
אני אוהב אותך ברמות שבחיים לא קלטתי, שדווקא אני מכל האנשים יכול להגיע אלייהם..
את מהאנשים האלה שכל לב חצוי הופכים ללב שלם..
ואת היית שלי אבל ברור שאני כמו אדיוט הרסתי הכל.
והכי מצחיק שזה בכלל לא היה מכוון, זה לא שניצלתי את מה שהייתי יכול
כי היו לי הזדמנויות לבגוד בך במודע, אבל לא עשיתי את זה כי אני נאמן לך
וזה לא שנפרדנו לפני הרבה זמן אבל אולי זה רק מרגיש ככה כי הזמן זוחל כשאת לא איתי..
בפעמים שניסיתי לשמור אותך קרובה בלי לשים לב אני פגעתי, ואני חוזר על זה, זה לא היה במודע אני באמת שלא הבנתי מה הנזק שעשיתי עד שהכל התפוצץ לי בפרצוף..
עברו כבר כמעט שבע דקות מאז שסיפרתי על זה, אבל זה אותו היום שהחלטתי לקחת את עצמי ולעוף
כי אני לא רגיל לזה, אני לא רגיל להיות מאוהב.. קיבלתי כל כך הרבה סכינים בגב מכל כך הרבה אנשים, אז גם קצת איבדתי תאמון בכאלה..
אבל עכשיו כשאיבדתי אותך, זה כבר כמה רמות מעל, זה כאילו שעוד חלק בי מת לו
שוב חזרתי לנקודה הכי נמוכה, בתקווה להישאר פה..
והשעון הזה כבר עצר הוא הפסיק לתקתק
לפחות עכשיו אני מקווה שהוא הבין עם מי הוא התעסק..
והוא כמוני, פשוט התרסק. ואני את הלקח שלי למדתי
אני כבר לא מנסה להרכיב אותו..
תגובות (0)