סריג
היינו כסריג
שקצותיו פרומים מידי,
וכל משיכה, קטנה ככל שתהיה
איימה לפרום מלוא מדיי.
היינו מוקפים
גדרות חדים של אולי וכדאי,
שדקרו בהדהוד גלוי שנגנז.
אולם בראשי רעשו והעירו פחדיי.
היינו כחוט שני
ארוך ודק, פורש מתוך בגדיי.
ולא היה עוד מה לפרום מהסחבה
מרגע שהסרתי עכבותיי.
נשארנו כל אחד בקצהו שלו,
מחוברים בחוט דק מידי,
האם ציפינו להרגיש אחד?
כשקשרנו קשרים סבוכים בלי די
תגובות (1)
ממש יפה, הסוף לא איכזב