סכינים חדות

השמש שוקעת מעבר לאופק,
האור אדום כמו הדם.
השמש מבשרת עלייתו של האופל
שמביא איתו חידוש שקם.

ומוטלת סכין ליד הגופה,
גופה של אהוב.
ובכי ודמעות זולגות עליו
ושום דבר לא ירפא וירא.

באים הצלילים
באים הצללים
לקחת לתוך השלווה
שלהם שם.

והיא מחבקת אותו בידיה,
ידיה לא ארוכות די.
היא לא יכולה לשמור בלבה
את הצער שזולג כמו הדם.

סכינים חדות נוגעות בלב
ומהלב עוברות לראשה,
הכול קשור
סכינים חדות חודרות עמוק.