סיפור אהבה מצוי

היו לילות עם אור קלוש
בהם למדה כיצד לעוף,
להנתק מקרקע בטוחה
ולתלות עצמה בחסדיך.

והיו לילות חסרי מאור
בהם עקבה אחר האור
שהופץ מעיניך הזוהרות,
שרצו ממתקה עוד ועוד.
 
והיו לילות באפלה
בהם עזב אותה צילה,
ואתה שכחת לוודא כי טוב
ובלכתך נותר הכר רטוב.

והיה בוקר של זריחה
בו התעוררה, קמה ועזבה,
הסתכלת בבבואתה המתרחקת
ושפתך נבצרה שותקת.

האמנם הייתה חוזרת
אם ידך הייתה רודפת, אוחזת.
אין לדעת תשובה יותר,
לא יחלוף זמן ותיפול בזרועותיו של אחר.