סופת עלים וחול

נביחה קצרה,
ואז -שאגה דומעת.
אור השמש בא,
רק- כדי הכול, לקחת.
שוב אותה שתיקה,
הכול, נעלם, כהרף עין.
נקודת שבירה,
והזכוכית נשברת.

למראית עין,
כול דבר, וכול שניה.
הכול איטי. כאילו-
לא הייתה שום התחלה.
אתה קם. הולך, כמעט ללא רצון.
אך גם- לא רוצה לחזור.

ושוב אני לבד.
ושוב, אותה ההרגשה של-
שהכול נאבד.
והרוח, מתהלכת,
אוספת עוד עלים, ועוד חלקים של-
לב שבור.
ושוב אני לבד.
והכול ברור…
ש…

שוב אותה הנביחה,
אתה השאגה הרועמת.
אור השמש מפציע פתאום,
לוקח. לקוח הכול.
ושוב, אותה התשוקה.
הכול חוזר, כהרף עין.
נקוד שבירה,
ושום דבר כבר לא קורה.

למראית עין.
כול דבר, וכול שניה.
הכול מהיר.
כאילו- שכחנ מהי,
התחלה.
אתה קם, מחבק.
ומבקש סליחה.
חוזר הביתה-
כמעט בריצה.

כש…
שוב אני לבד.
ושוב, אותה ההרגשה של-
שהכול נאבד.
והרוח, מתהלכת,
אוספת עוד עלים, ועוד חלקים של-
לב שבור.
ושוב אני לבד.
והכול ברור…
ש…

לא משנה מה,
אותה סופת עלים- וחול-
לא תחלוף.
הכול לא משתנה.
לא משנה כמה,
הזמן שונה ומשתנה.
למה משנה כמה,
ארצה ואתפלל.
שום ספר לא יעזור לי.
שום תפילה לא תחוס עליי.
למה, ואיך, וזמן?
והכול סופה גדולה
ועלים נוחתים בשקט.
על האדמה,

כש…
שוב אני לבד.
ושוב, אותה ההרגשה של-
שהכול נאבד.
והרוח, מתהלכת,
אוספת עוד עלים, ועוד חלקים של-
לב שבור.
ושוב אני לבד.
והכול ברור…
ש…
ששש…
שקט.
נביחה קטנה.
ואז- גם..
שאגה רועמת.