נשלטת על ידי הבדידות

לתחפושת שלבשה אותי אני קוראת בדידות.

גופי עשוי חרמים,ומחורר בצלקות.
הפך הוא לכבד מנשוא,
כך שצילי אינו יכול להילך מלפניו עוד.
התלות רקמה אזיקים לידיי.
הבעת פניי שהיתה עד כה נאהבת,
הפכה צוננת ומגושמת.
הפכתי אדם שנוא.

בייתי היה פתוח לכל אדם,
אך עכשיו כולם הלכו ואינם.
גם מולידתי נטשה את מפתן דלתי,
אמרה לי:"כאן תרקבי ותדהי".
לתחפושת הזאת אין סוף.
היא רק אופפת את נשמתך,
ומובילה אותך אל מקום תלייתך.

אין מה לחשוף,
נשמתי הלכה שולל אל התהום.
מצפה לקילשון השטן,
שיבוא ויקח אותה הרחק מכאן.