נשימה

הדמעות שלי,
בפשטות תמיד נופלות ,
כמו אוקיינוס על ידי הן נפרשות.

אתה עוצם את עיניך,
ונושם בחוזקה,
אתה תמיד אמרת שזה פוגע בך,
הדמעות שלי מזכירות לך את אמך.
אני בוכה כשאין באמת צרה,
ואין פה באמת סיבה,
אז למה סתם ככה אני פוגעת בך?

הדמעות שלי,
בפשטות נופלות,
כמו הים על ידיי הן נפרשות.

אתה עוצם את עיניך,
ונושם.
אתה מזכיר לי שהדמעות שלי,
פוגעות בך.
אני בוכה מכל סיבה קטנה,
הצרה שלי צרה קטנה.
אז למה לי לפגוע בך?

הדמעות שלי,
בפשטות נופלות,
כמו נהר על ידי הן נפרשות.

אתה עוצם את עיניך,
ונושם במשך דקה.
אתה כבר לא אומר דבר, על כך שדמעותי,
פוגעות בך.
דמעותי מכבידות עליך,
מדוע באמת הן פוגעות בך?

הדמעות שלי,
בפשטות נופלות,
כמו מברז חלוד הן על ידי מטפטות.

אתה סוגר את עיניך,
ואת החדר עוזב.
חוזר ומביט בי בלי לומר דבר
על הכאב.
אני רואה את פניך,
ויודעת את התשובה,
הן בכל זאת פגעו בך.

הדמעות שלי,
בפשטות נופלות,
אבל לא מבחוץ הן מטפטפות.
אבל בפנים, הכל מוצף בהן,
ואני טובעת, נחנקת,
מתחננת להיפטר מהן.

אתה מביט בי,
ועוצר נשימה.
האם עדיין פגעתי בך?
אני לא מצליחה לנשום יותר,
ונאלצת לשחרר כמה מהן,
וככל שאתה נפגע יותר,
אני מאבדת שליטה,
והדמעות שלי שוב פוגעות בך.