נשימה של כאב

כאב, כאב מחלחל לתוכי,
צובט אותי עמוק בלב.
הוא מחסיר פעימה ממני,
גורם לי לדמוע בשקט.
הוא כאב כואב.
ואני לא מצליחה להרגיע את עצמי,
לשכוח מזה ולחשוב על דבר אחר.
והוא כמתעקש לגרום לי לשכוח מהכל,
ממשיך בשלו וצוחק.
ואני לבדי וקשה,
וחום מתחיל לתפוס מקום בגופי.
ועכשיו הדמעות יוצרות סכר,
מסרבות לצאת ולהכיר.

אנחנו כבר לא ילדים,
אבל נראים ומרגישים ככה.
ואני ישמור לעצמי את רגשותיי האמתיים,
עד נשמתי האחרונה.