נורית
פתאום חדל שעון העצר
והמירוץ שלה פסק.
כל העת ידעה על תקתוקו
כל העת שמעה את צעדיו
חכתה ולא ציפתה לדום מחוגיו.
הביטה בכל יום מחדש
בבניה הקטנים,
מחבקת ואוהבת בכל ליבה וישותה
גאה, מאושרת ומתייסרת בדממת אין אונים.
ובאחרית דבר
גם זמן רב אחרי שהשעון חדל מלכת
נוכחותה הקצרה בקרבינו נותרה למורשת.
תגובות (6)
וואו. אני כמעט בוכה. זה ממש עצוב. וזה עוד אמיתי. יהי זכרה ברוך.
אתה תמיד מצליח לצמרר, במיוחד כשהסיפורים אמיתיים. נורא, יהי זכרה ברוך
אהבתי את ההתחלה , זה העביר לי משהו די טוב וחזק עד מחוגים ומשם הרגשתי שזה בעיקר ניסיון להעביר אקספוזיציה
תודה בנות. זה באמת סיפור טראגי נורא. משפחה מקסימה שבתוך כמה שנים נקטפה כמעט לגמרי.
olive, אני מעריך את כנותך. תודה. האמת שאני גם יודע למה כוונתך, כי קראתי לעצמי שוב לאור ההערה שלך, וראיתי שיש הבדל בין בתים 1 ו 3 לעומת 2. זה אמנם שיקוף כנא של האמת, אבל יכולתי לנסח אותו באופן אחר. קצת פחות קיטשי. נראה. אולי אעשה איתו משהו. זה יהיה-לשנות שיר ישן מאוד, למה לא בעצם…
שיר מקסים, מקווה שהיא תשמע אותו משם למעלה.
תודה רבה לב החיים. אמן ואמן.