נועה
אתה ילד זבל
אתה המיץ של הזבל.
כך זה נגמר?!
אתה לגמרי נבל.
ילד חרא, מלא זלזול,
תלך לעזאזל, יש לך פרצוף של שלשול.
כולם שונאים אותי בגללך,
גרמת לי סבל, הלוואי ותפגע בך מגרפה.
אני יושבת כאן בשיעור ספרות,
כואב לי הגוף, אני מלאה תשישות.
אתה בריון וזאת עובדה,
ילדים כמוך צריכים ללכת למזבלה.
בהפסקות אני לבד, בוכה בפנים,
המצב שלי אכן על הפנים.
חיי עומדים על הקצה,
בכל רגע הסוף יימצא.
ניסיתי לחתוך את ידיי,
לרוע המזל, הניסיון אכן כואב ודי.
אני שונאת את העולם, ואוהבת רק חיות,
מזל שלעולם כמעט ולא נותר לחיות.
אמן ולא הייתי רבה איתך,
כל כך נהניתי בגללך.
פתאום ראיתי שהזמינו אותי בגללך,
אכן שמחתי, אבל כעת השמחה בשאלה.
כעת הנני חושבת על איך לחתוך,
אך תסתמך על כך שהכאב לא יחלוף.
שלום, ולהתראות. הנפש התפרקה,
השתגעתי, נפשי התכערה.
תגובות (2)
היי, אני מבינה שמדובר בשיר על נושא אמיתי מהחיים שלך, אבל הייתי מציעה לך כמה דברים לשיפור:
1. אין שום בעיה בשילוב שפה נמוכה ושפה גבוהה יחד באותה יצירה, גם אני עושה את זה, גם הרבה כותבים אחרים עושים את זה, זו שיטה קישוטית נחמדה של הספרות הפוסט מודרניסטית -אבל- שימי לב שאין קורולציה בין המשלב הגבוהה והנמוך, הם לא קשורים אחד לשני ואת כן צריכה למצוא איזושהי דרך לשלב, נניח מנקודת מספר הכתיבה תהיה גבוהה אבל השפה שבה משתמשת הדמות תהיה נמוכה. פה נקודת המבט היא של המספר(ת) והיא משתמשת בשפה שהיא ממשלב גבוהה מדי ובשפה שהיא ממשלב סתמי באופן אקראי ולא קשור.
2. החריזה – טיפהל'ה מאולצת, לא צריך למצוא חרוזים בכוח, עדיף לך לדלג על חריזה במספר בתים גם אם את חושבת שזה הכרחי למבנה השיר. מספר מועט של חרוזים איכותיים יותר יעלה את רמת היצירה על פני מספר לא מבוקר של חרוזים לא טובים.
בכל מקרה, אני מרגישה שיש כאן בסיס, יש פה שילוב טוב של רגש עז ביצירה עם מבנה די סדיר. הקפידי על כך ושימי לב לנקודות לשיפור (כמובן רק אם בא לך) ואני חושבת שעוד רבים ישמחו לקרוא את היצירות העתידיות שלך (:
יפה, שירה היא בהחלט דרך נהדרת לפרוק את הכאב. תצליחי!