נגמרה ההצגה

אני יושבת בחדר שלי.
מוקפת שמיכות, כריות, תמונות. זכרונות.
הכל שקט
חוץ מהראש שלי

הראש שלי נוסע על אלף קמש, לא עוצר לרגע
אני מנסה "לחשוב טוב" אבל הראש שלי יודע
שאין למה להתאמץ זה רק עניין של זמן-
עוד כמה רגעים ייפסק הרעש, "נגמרה ההצגה" יכריז איזה סדרן
ידליקו את האור, יפרקו את התפאורה.
ועוד כמה שעות ייקחו את הגוף הדומם שלי מהמיטה.

אני עדיין בחדר שלי,
מוקפת שמיכות, כריות, תמונות. זכרונות.
הכל שקט.
גם הראש שלי.