משהו השתנה
לרגע אחד הרגשתי שמשהו השתנה.
לטובה,
לטובתי הפעם.
שהחיוך הזה בא מהנשמה,
ולא סתם כי הוא צחק לרגע.
רציתי שהוא יבוא ויתן לי יד,
לא בגלל שזה משהו שחשוב,
לא בגלל שזו משימה לקבוצה,
אלא כי זו אני.
לעזור לי.
אבל ברגע הראשון שהיא הלכה,
ברגע הראשון שאת הטלפון לקחה,
הוא רץ, קם אחריה.
מדגדג אותה,
מנשק את פניה.
ואני עם הדף, לבד.
משקת בעט- בדד.
תגובות (3)
הזדהיתי.
הכתיבה שלך ממש נותנת תחושה לקורא שהוא הדמות הראשית… אהבתי.
אוי ממש יפה D:
ואיי אבל זה טוב שאת ומציע את הכול בכתיבה
שיר יפה מאוד
אוהבת שרית