מריה

היא עלתה מרוסיה
רק לפני שנה
היא הגיעה לישראל
והיא לבד

היא יושבת
לבד בשולחן
בהפסקה או בשיעור
לבד..

ופניה אדומות
ושיערה אסוף בקוקו
ואף אחד לא יבוא
לא ישאל מה קרה..

היא תשב
עם פרצוף עצוב
עם עיפרון ביד
מקשקשת במחברתה

הלוואי שהיה לי את האומץ,
לבוא ולדבר איתה
לשאול אותה,
איך היא מרגישה?

היא כל כך חמודה,
דמעתויה מכאיבות לי בלב
ואני מרחם עליה,
וזה כואב..

ופניה אדומות
ושיערה אסוף בקוקו
ואף אחד לא יבוא..
לא ישאל מה קרה..

היא תשב
עם פרצוף עצוב
עם עיפרון ביד
מקשקשת במחברתה

וניגשתי אליה,
ודיברתי איתי..
וסיפרתי לה הכל
אפילו על ריגשותיי

וקולה רך,
וגם צפצפני
אבל זה לא עושה הבדל
אחד בין השני

ואני מקווה
שהיא יודעת
שיש לה
על מי לסמוך

ואני מקווה,
שהיא לא תשב
עם פרצוף עצוב
עם עיפרון ביד
מקשקשת במחברתה

וראיתי שפניה אדומות
וששיערה אסוף לקוקו
אז באתי אליה
ושאלתי,
מה קרה..