מציאות חיי

אפילו המלאכים עם החיוך הצחור שלהם החלו לבכות,
אפילו השדים הרשעים ריחמו עליי והניחו לנפשי,
אפילו השמש שתמיד זרחה נעלמה בתוך העננים השחורים,
אפילו אני האופטימית חסרת תקנה כבר אבדתי כל תקווה.
כששאלת מה שלומי שקרתי ואמרתי שהכל מצוין,
אבל האמת שלא היה יכול להיות גרוע יותר,
כששאלת למה אני בוכה אני עניתי מאושר,
אבל האמת שדמעותיי הם מעצבות שמכרסמת את כל כולי
פעם הייתי מלאך ועפתי בין העננים,
כל המלאכים חייכו עליי שמחה ממני לא הייתה מוצא אף פעם,
ואז התעוררתי עם כנפיים שבורות,
מרוסקת בתוך הגיהינום של חיי.
מה אני אמורה לעשות עכשיו?,
ללכת כבר לא אוכל אין לי בעצם לאן,
להילחם כבר לא אין לי בעצם למה,
לנסות למצוא דבר טוב כבר לא אוכל,
זה רק יגרום לייאוש שלי לגדול.
פיסת האושר הקטנה שלי התפרקה בידיים שלי,
וכעת נשארתי רק עם העצבות שיושבת על כתפיי ומכבידה על כל צעד שלי,
עם שמועות שטוענות שפעם לפני הרבה זמן הייתי צוחקת,
ועם מראה שמראה לי כל טעות וטעות שעשיתי בחיי