מסתיר מחביא

אני רוצה לחשוב שהכל בסדר
שהחיים טובים שהשגרה מספקת שהזמן מלא משמעות
אני מסתיר מעצמי
אני מסתיר מכולם
שבפנים מבעבע שינוי
לאט לאט מחלחל אל פני השטח
בועות של זפת שחור מפעפעות אל מבעד לעור
השחור בנשמה והצרימה בלב
הם לא כל כך חזקים
כמעט ולא מורגשים
אני דוחף אותם פנימה פנימה
מסתיר מחביא
בכוח אני לוחץ את האבן שתקועה בגרון אל מעמקיו
וכך אני חי מיום ליום
ממקום למקום
ואף אחד לא מבחין
לא האנשים ברחוב לא המשפחה לא החברים ולא האישה
כששואלים אותי מה קורה
אני מציין שהכל בסדר
אבל אולי ביום מן הימים
פשוט אשליך את עצמי אל מתחת לגלגלי הרכבת