מסכות של אחרים

אני נותנת להם ליפול,
לאט, לבד, בשקט,
רק מנסה להתרכז בצליל,
בקול הקטן הזה,
בתחושה הזו שאני כל הזמן מרגישה…

אני מתכנסת בתוכי בשקט,
מסתתרת מפני אחרים.
אני מוכרת להם שקרים,
רק כדי שיעזבו אותי בשקט,
הבעיה היא, שאני טובה מידי,
והם קונים…

אני צופה בהם בשקט,
נהנים להם, מחייכים,
אך אני יודעת, שזו לא כל האמת,
אני יודעת, שיש מעבר למסכות שלהם,
אך הם כל כך תקועים בהם,
שהם מתעוורים ולא רואים,
את המסכות של אחרים…

אני נותנת לעצמי ליפול,
לשקוע בכאב, לאט,
בעדינות מייסרת, ברוגע משגע,
במבוך שאני בניתי,
בלי הוראות יציאה,
במילים שאני אמרתי,
בלי שליטה, בשנייה…

אני נסחפת עם המנגינה,
נותנת לה להוביל אותי,
לדבר בשמי.
אני קמה, חצויה,
מתלבטת מה להיות היום,
מה להרגיש, מה לחשוב…
אני נותנת להם ליפול,
לדמעות,
כי אולי, רק אולי,
הם יוכלו להסיר ממני את המסכה,
המסכה שלי שדומה לכל האחרות…