מסיכות

הנוף משתרע מבעד לזגוגית משקפיי
ובאופק רק עצים וביניינים
אין שום ריגוש
אין הרגשה
נו מה ציפית?
בדידות מבישה
לא רוצה שישאלו
ואז מתעצבנת שלא אכפת
נו מה נסגר איתך?!
עוטה מסיכה של שמחה וצחוק
אך העצב הוא הנכון
בליבי הרחוק
והשמש מסנוורת
והחום מעיק
ופתאום אני חוזרת למציאות
כיתה,מורה,חברות מעתיקות מהלוח
והיני כותבת שירים עצובים
במחברת קישקושים מרוטה
המורה מדברת אך איני מקשיבה
כותבת על הלוח אך איני מעתיקה
שאלות נשאלות בחלל הכיתה
אך אני רק מחכה
לצילצול להפסקה
גם בכיתה חם לי נורא
איך בורחים מהעולם המוזר הזה?!
המורה וילדה מקיימות דיון
עוד שניה אני מתפוצצת על הכיסא
מעניין מי עוד את פניו מחסה