מלאך

קול כמו של מלאך,
שמע העורב אי שם.
כל כך מדהים ורך,
נוצותיו הזדקרו מהשמיעה,
וכל גופו אותו רצה,
ולא את המלאך,
לו היה שייך הקול,
אלה את אותו הקול הרך.
ושנים על גבי שנים,
העורב ניסה לשיר,
שנים על גבי שנים
שר העורב בקול קרפדים.
עד אשר נשבר ליבו ממאמץ,
רק מלאך ישיר כך,
ובגלל הכאב הוא רץ.
רץ העורב במקום לעוף,
במקום לפרוש כנפיו.
הוא רץ כי החלום שלו
הסב לו כאב רב.
והמלאך לא הבין על מה,
על מה כל המהומה.
ובזמן שהמלאך שר בשמיים,
לעורב נותר לפרוש כנפיים…
ולעוף, מה שהוא אמור לעשות.
והוא הבין, כדי לקבל את הקול
הזה… הוא אמור למות.