מכתב

תמיד הייתי בעיניכם אחרת, מיותרת.
חשבתי שיש אנשים טובים,
אבל אפילו אחד מכם לא הושיט יד.
זה היה תחביבכם להשפיל ולהקניט,
אתם ניזונים מכך,
ואני נגעלת מכם עד היום.

אז מה אם קשה לי להשתלב
בכוחות עצמי, אז מה אם אני
דורשת תשומת לב ועזרה,
אולי אני שונה, אבל אני
כמוכם בדיוק.

שמחה שנהניתם במשך שנים,
שמחה שהשתעשעתם,
על חשבון נפשי.
אני סובלת עד היום,
למרות שזה נגמר,
כי הכתם שנשאר מזכיר לי תמיד.

נזכרת באותם הימים,
עכשיו אני צריכה להודות
על אלו הרגעים.
אני לא אנוכית כמוכם,
לא כפוית טובה,
אולי לא במילים,
אבל בלב, כל יום אני מודה.